פנים ופרצופים שמלווים אותי מגיל צעיר בזיכרונות שלי, ביומן, במחברות שבהן ציירתי מקבלים חיים חדשים.
בכל בגד שאני רוקמת, בכל אלמנט שמופיע בקולקציות שלי, יש חלק מתוך היומן האישי שלי: מהרישומים, מהפנים שציירתי כדי לזכור, כדי לשמור שלא ייעלמו לי מהזיכרון.
בילדותי פחדתי שהפנים של אמא ייעלמו לי יום אחד. לכן ציירתי אותן שוב ושוב, כדי להחזיק בהן קרוב.היום אני מבינה שהיא תמיד הייתה שם לא רק בזיכרון, אלא בלב. שם היא נשארת, ושם היא לעולם לא תיעלם.
סדנאות רקמה
הבד הוא הבמה. הרקמה היא הקול.
והלב - הוא זה שמכוון את היד.
